תודה למשורר יענקלה גלפז על הזכות להעלות כאן את מילות השיר ועל התרגום לאנגלית


Hebrew lyrics by Yankale Galpaz / Music by Lionel Faretein / English lyrics by Phillip Berman

"A humble harvest on his back: A humble home in front

The prairie winds brace for attack. The sky has turned to rust.

The storm is blowing all around, but through the whistling dust

His daughter’s bright black eyes cry out: They sing Hallelujah


Hallelujah is what they sing

Through battered roads and halls of kings

A love that no one else could bring

They sing Hallelujah


The midday sun will beat him down. The sand will burn him up.

The scalding swords of desert air spread salt in every cut.

But every night the moon will rise, as every night it must

And in the dark the Desert cries and sings Hallelujah


Hallelujah is what he sings

When moonlight washes everything

And all the stones stand glistening

He sings Hallelujah


With steel and sweat and bricks and stones he builds his house of cards

And though it stands when sun has set, it founders in the dark

But every day the man stands tall, picks up the pieces of the walls

And in the dawn you hear him call: “To all, Hallelujah”


Hallelujah is what he sings

It washes over everything

His hammer pounds, the city rings

They sing Hallelujah


My days are in the hands of God, He knows what I can not.

My songs are prayers sent to the air that I hope His hands have caught

And when my time at last has come, I’ll look back on my lot

And hear the newborn song be sung – the new Hallelujah


Hallelujah is what we sing

From low on earth to angels’ wings

So yields the winter to the spring

We sing Hallelujah


Hallelujah is what we sing

Through battered roads and halls of kings

A love that no one else can bring

We sing Hallelujah"


מילים: יענקלה גלפז

"אדם חוזר וקציר יומו 
צנוע הוא ודל, 
ועל גבו צרות החול 
עומסות לו כמגדל. 
ולפניו רואה פתאום 
את שתי עיניה של ביתו 
והוא אז שר, והן איתו 
שרות הללויה. 

הללויה, וזה השיר 
עולה מכל פינות העיר 
כשהאדם ושתי עיני ביתו 
שרים הללויה. 

בונה אדם את בנייניו 
מהבל וקלפים, 
יום יום טורח ועמל 
יום יום הם נטרפים. 
אבל אל מול חורבן קלפיו 
עולה השמש מעליו 
והוא אוסף אותם אליו 
ושר הללויה. 

הללויה וזה השיר 
עולה מכל פינות העיר 
כשהאדם אוסף את כל קלפיו 
ושר הללויה. 

פרושים ימי בפני האל 
יודע הוא דרכי 
וכל שירי כמו תפילות 
שולחו למרחקים. 
וכשיגיע סוף התוואי 
אנעל בשקט את חיי 
ושיר חדש צעיר וחי 
יושר הללויה. 

הללויה וזה השיר 
עוד יעלה בכל העיר 
והוא חדש והוא צעיר וחי

ושר הללויה"


 Proudly created with

  • w-facebook
  • w-flickr
This site was designed with the
website builder. Create your website today.
Start Now